כיצד לזהות את האיכות של פתחי אוורור אטומים למים

1. בדיקת מעבדה

פריטי בדיקה: א. התנגדות לטמפרטורה; ב. תפוקת אדי מים (כלומר, חדירות אוויר); ג. לחץ הידרוסטטי; ד. יכולת אנטי-אייג'ינג פתחי האוורור האמיתיים אטומים למים (נייר נושם) אינם מורכבים עם דבק, כך שעמידות הטמפרטורה היא - 40 עד 100 מעלות (תקן CE של האיחוד האירופי, תקן ASTM אמריקאי). הוא אינו מיוצר עם סרט פוליאתילן או TPO, ולכן חדירות האוויר צריכה לעלות על 1500 גרם/ריבוע/24 שעות, והוא בעצם בלתי חדיר כאשר מיוצר עם סרט פולי-זן או TPO. זיהוי לחץ הידרוסטטי, הלחץ ההידרוסטטי של פתחי אוורור דקים אטומים למים (נייר לנשימה) הוא לפחות 1.5 מטר או יותר, ופתחי האוורור העמידים למים (נייר לנשימה) הוא לפחות 2 מטר או יותר. אנטי-אייג'ינג הוא חובה, מכיוון שקל ליישן חומר PP תחת אור UV, וכמה פתחי אוורור עמידים למים מזויפים מיוצרים עם חומרים ממוחזרים גרועים, ופתחי האוורור עמיד למים זה קל להזדקן ולפגוע במהלך הבנייה.

2. בדיקה מעשית פשוטה

על פני השטח, ישנן נקודות לחץ ברורות משני הצדדים של פתחי האוורור אטומים למים, וזאת מכיוון שתהליך הייצור מורכב על ידי כבישה חמה. שימו לב שזה לא דוגמת הנקודות של הבד הלא ארוג עצמו, אלא דוגמת הנקודות החופפת הברורה. קורעים את הסרט העמיד למים והנושם, קודם כל שכבת הפולימר בשכבה האמצעית צריכה להיות לבנה חלבית ורכה מאוד - השכבה העמידה למים והנושמת, מכיוון שהיא למינציה בכבישה חמה, צריכות להיות נקודות לחץ על הסרט. בנוסף, לחץ קלות על הבד הלא ארוג ועל הממברנה בעזרת הידיים. אם יש תחושה דביקה, ניתן להסיק שהיא מודבקת על ידי דבק חם, אז מדובר בקרום מזויף עמיד למים ונושם. מכיוון שהדבק החם נדבק אפילו בטמפרטורת החדר, שלוש שכבות החומרים יקצפו ויתפוררו בקרוב, ויתקלפו אוטומטית.